חלק ב'

למרות ההפסקה עקב החגים-בטוח אתם זוכרים שכמבוא למצבי חירום הנשימתיים אנחנו עוסקים בההערכה הנשימתית. 
כדי שיהיה לנו קל לזכור-סיכמנו את זה בראשי תיבות נשימ"ה.
בפעם הקודמת הבטחתי להרחיב על כל אחד מ 5 הפרמטרים הללו, אז קדימה:

נ שימה (מספר נשימות בדקה, RR).
זה נשמע סעיף מיותר ופשוט, אבל כולנו נופלים בו.
כבסיס, צריך לדעת מהו הערך התקין. 
מבוגר במנוחה נושם באופן תקין 12-20 נשימות בדקה. ילד נושם מהר יותר, ותינוק מהר עוד יותר, תינוק כבן חודש יכול לנשום כמעט 60 נשימות בדקה וזה עדיין ייחשב תקין. 
אבל לא מספיק לדעת את הערכים התקינים. בד"כ מי ששוכב אצלנו באמבולנס הוא לא "במנוחה".
הוא כאוב / בסטרס / במצוקה / הכל ביחד, וזה בהחלט מעלה עוד את קצב הנשימה.
בשביל לדעת את קצב הנשימה צריך לספור, לספור ממש. לקחת שעון ולספור במשך חצי דקה. תנסו, תופתעו לגלות שלמרבית המטופלים שעד עכשיו רשמתם בטופס שנושמים 16 בדקה-לא נושמים כך במציאות. זה נשמע פשוט, אבל בפועל-זה לא תמיד כך.
אם המטופל עם מסיכת חמצן ושסתומים (כמו המסיכות שלנו)-ניתן להיעזר באדים שממלאים את המסיכה ונעלמים בכל נשימה.
אפשר כמובן לעקוב אחר תנועות החזה או הבטן, 
העיקר לספור בפועל.
מטופל טכיפנאי, שנושם מעל 30 נשימות בדקה, וכן מטופל ברדיפנאי, שנושם מתחת ל 10 נשימות בדקה-מהווים דגל אדום.

ש רירי עזר (שימוש בשרירי עזר כחלק מתהליך הנשימה).
כפי שהזכרנו, תהליך הנשימה מתבצע בעזרת שרירים, השרירים הבין צלעיים, הסרעפת ועוד. במצב של מצוקה נשימתית ישנו שימוש מואץ בשרירים אלו, ו"שימוש ניכר בשרירי עזר" הוא בהחלט מדד לחומרת המצוקה הנשימתית. 
הנה, תראו את החולה הזה. תראו איך הוא מאמץ את השרירים הבין צלעיים ואת הבטן (סרעפת):
https://amitai-net.co.il/n11/page/p5-85.asp
לא מספיק? תראו את התינוק הזה, אצלו אפשר לראות עוד יותר טוב את הריטרקציות הבין צלעיות (המונח המקצועי לשימוש מוגבר בשרירים הבין צלעיים): https://amitai-net.co.il/n11/page/p5-90.asp
חדי העין שבכם ישימו לב גם לשימוש בשרירים עליונים, מעל הסטרנום, מה שאתם רואים פה אין לילד שלכם ב"ה, זה חריג וזה מעיד על המאמץ הנשימתי.
בתוך זה נכלל גם השימוש ב"כנפי אף"=הרחבה של הנחיריים בכל אינספיריום, וכן הבלטה של שרירי הטרפז והצוואר (שזה בעצם שריר אחד גדול שמחבר את הסטרנום, הקלוויקולות ועצמות המסטואיד. לכן קוראים לו: סטרנוקלאידומסטואיד, תודו שזה פשוט).
כלל שכדאי לזכור:
ככל שישנו שימוש בשרירי עזר גבוהים יותר-כך המצב של המטופל קשה יותר.
נשימה סרעפתית > ריטרקציות בין צלעיות > מעל הסטרנום (כמו בסרטון של התינוק, סופרהסטרנל) > סטרנוקלאידומסטואיד > כנפי אף.

י כולת דיבור.
חולה עם תלונה של קוצר נשימה שמדבר באופן שוטף-כנראה שלא מצוי בקוצר נשימה משמעותי. לעומת זאת, אם החולה בקושי משלים משפטים, אומר 2 מילים ואין לו אוויר-זה חולה רע, מאוד.

מ נח המטופל.
חולה נינוח שמתרווח על הספה ונשען לאחור-כנראה לא סובל ממצוקה נשימתית משמעותית. לעומת זאת, חולה שרכון קדימה, כמו בתמונה שמצורפת פה למטה-הוא בהחלט במצוקה נשימתית משמעותית. 
בהקשר זה חשוב לזכור שבשלב מתקדם, אם לא יטופל-החולה יתעייף מהמאמץ הנשימתי, ואנחנו עלולים למצוא אותו רפוי לאחור. קריטי לעשות את ההבחנה הזו, כי חולה עייף-הוא החולה הכי רע בעולם. חולה במאמץ נשימתי משמעותי שלא מצליח להחזיק את עצמו ונמרח הצידה / אחורה-זה חולה שימות מהר אם לא יטופל מהר ואגריסיבי.

ה אזנה לקולות הנשימה.
באופן עקרוני זה דורש לימוד והמון תרגול ונסיון, ולרוב יבוצע ע"י פאראמדיק או רופא בעזרת סטטוסקופ (מומלץ עם אחד איכותי יותר מזה שיש לנו במדל"ד...).
פתולוגיות נשימתיות מתאפיינות ברעשים נילווים שונים, ואלו יכולים לסייע באבחנה.
פחות רלוונטי אלינו, רק נזכיר על קצה המזלג את 2 המרכזיים:
1. חרחורים > דלקת / בצקת ריאות.
2. צפצופים > גוף זר / אסטמה / COPD / תגובה אלרגית.

טוב, חרגנו הפעם בכל קנה מידה אז נעצור כאן.
פעם הבאה נתחיל לדבר יותר תכלס, אז אל תברחו לשום מקום.

בהערכה רבה על תרומתכם ופועלכם, אלישיב-מד"א הר חברון / אגף הבטחון.