סיפור הקמת הישוב

ב- ז' בשבט תשמ"ב (31.1.1982)

שבת. רוח קלה מנשבת על גבעה חשופה בין קרית ארבע לקירית גת, במורדות המערביים של הר חברון. קבוצת אנשים מטפסת אל הגבעה: שני זוגות צעירים, בחורים ובחורות וילדה קטנה. הם פותחים סלי פיקניק, מתיישבים, אוכלים ונהנים מהנוף. בשבת שלאחריה הם חוזרים, וכך גם בשבת הבאה, וכן הלאה. בכל פעם שהם עוזבים בחזרה לערי מגוריהם בשפלה, הם מביטים לאחור אל הגבעה הריקה, ואומרים: כאן בֵּיתִי.

השאיפה להקים יישוב על גבעת מצפה גוברין, שבה היה הרבה אוויר ואינסוף נוף, הייתה הכוח המניע מאחורי הקמת תלם. בראשית היה הרצון הזה, ורק לאחריו, עם התגבשות התוכניות והאישורים הדרושים, החל תהליך ההקמה.

לאחר שתנועת בית"ר גיבשה את הגרעין להקמת היישוב, במסגרת משקי חירות בית"ר, החלו ויכוחים בין הצבא לבין האזרחים חברי הגרעין: מי יעלה ראשון לגבעה. הוחלט שהצבא יקים היאחזות נח"ל במקום, ורק לאחר מכן יגיעו התושבים. כמה מחברי הגרעין החליטו שהדבר לא מקובל עליהם, הקדימו את הגעתם, והיו הראשונים לגור במקום. עלייה בצוותא של אזרחים וחיילים להיאחזות חרגה מהנוהל המקובל. בסיכום דיון של גורמי ההתיישבות עם פיקוד הנח"ל נאמר : "האזרחים יהיו כפופים למפקד ההיאחזות... וישולבו תוך תיאום בסידור העבודה ובכל שגרת החיים במקום".

כשהגיעו גם חיילי הנח"ל בז' בשבט תשמ"ב (31.1.1982), הצטרפו חברי הגרעין הנוספים, ועל הגבעה הריקה החל לקום יישוב. טקס העלייה לקרקע של ההיאחזות, נערך ביום העצמאות תשמ"ב (28.4.1982), כארבעה חודשים לאחר העלייה ליישוב. בטקס הוזכרה עובדת היותו של היישוב יחידי על כביש חוצה יהודה, ולפיכך בעל ערך אסטרטגי חשוב. באותו יום נערכו טקסים בעוד עשר היאחזויות נח"ל חדשות נוספות, אך דווקא בטקס בתלם העניק שר הביטחון אות הערכה לחיל הנח"ל על הקמת מאה היאחזויות נח"ל במהלך השנים.

על פי הסיכום שתואר לעיל, התנהל היישוב במשך שנתיים תחת פיקוד צבאי מלא: התושבים אכלו עם החיילים בחדר האוכל, השתתפו באימוני ספורט, ואפילו נזקקו לאישור צבאי כדי להשתמש ברכב הסוכנות. גם בפעילויות חינוך ותרבות לקחו האזרחים חלק ביחד עם החיילים. גם אחרי האזרוח, יש לציין, המשיכו חיילי הגרעין לשמור על קשר עם היישוב. בז' בכסלו תשמ"ד (13.11.1983), אוזרחה ההיאחזות באופן סופי בטקס בהשתתפות שר הביטחון משה ארנס. עם זאת, עדיין נוהלו חיים שיתופיים במידה רבה. אמנם הארוחות המשותפות בחדר האוכל פינו את מקומן לסעודות בקרוואנים הפרטיים, אבל העבודה והשכר עדיין היו משותפים. הגברים עבדו בעבודות מזדמנות, כגון כריתת עצים עבור הקרן הקיימת, או גידול בצל בשפלה, והנשים פתחו מפעל טקסטיל. למרות המשכורות הזעומות, הצליחה האגודה השיתופית לחסוך סכום נאה, וכאשר התמלאה הקופה הציבורית, הרשו חברי היישוב לעצמם לצאת לנופש בהרכב מלא: כל התושבים עלו לרכבים ויצאו לצפון לטייל.

במשך השנים ועם התפתחות היישוב, הוחלט לשנות את אופי היישוב ולהופכו ליישוב קהילתי. נפתחו ענפי תעסוקה אחרים ביישוב: מפעל גומי, חוות פטם, מפעל תריסים, חברת הסעות, דיר עיזים, ועוד. אחדים מהמפעלים נסגרו, אחרים עוד קיימים. כיום עובדים התושבים גם באזור קרית ארבע והר חברון, גם באזור השפלה, ובעיקר בקרית גת. גם אצל הילדים המצב דומה: חלקם לומדים בקרית ארבע, וחלקם בקרית גת. השניות באוריינטציה איננה חדשה לתלם: בראשית ימיו של היישוב השתתפו התושבים בערבי זמר והצגות שנערכו במועצה האזורית גוש עציון.

במשך תקופה ארוכה הקליטה בתלם לא הייתה קלה, והיישוב גדל בקצב איטי. 
בשנת תשס"ב (2002) פנה גרעין של משפחות מקריית ארבע בבקשה להצטרף ליישוב. מדובר היה במשפחות דתיות, והועלו חששות באשר ליכולת לשלב בין שתי האוכלוסיות. למרות החששות, התקבלו חברי הגרעין הדתי בשמחה, והחלו להשתלב ביישוב. תלם יצאה נשכרת מהקליטה החדשה: סניף של תנועת הנוער בני עקיבא החל מפעיל את כלל הילדים, ורוח צעירה חזרה אל היישוב וחיזקה את פעילויות התרבות והחברה.

במסגרת תהליך הצטרפות המשפחות מקרית ארבע, הועלה על ידי המועצה הרעיון להקים במקום ישיבה. אנשי ישיבת "שביחברון" נרתמו לנושא ולקחו על עצמם את המשימה, כיום לומדים בישיבה כחמישים תלמידים. באותה שנה, לאחר נפילתו של מפקד חטיבת יהודה אל"מ דרור וינברג הי"ד בקרב עם מחבלים בחברון, הוחלט לקרוא את הישיבה על שמו, "נתיבות דרור".

 

כיום האווירה ביישוב היא של מקום תוסס, שבו משפחות צעירות וותיקות, דתיות וחילוניות, מצליחות להפוך את היישוב לבית חברתי אחד, ממש כמו שחלמו ראשוני העולים לתלם, באותן שבתות על הגבעה החשופה. הנוף הוא אותו אינסוף נוף, האוויר אותו האוויר, אבל על הגבעה הריקה יש כיום שכונות פורחות, מבוגרים וילדים, וחיים תוססים.