ספסיס

ממשיכים מצבי חירום כלליים, והפעם-נושא שאתם חייבים לקרוא:
ספסיס
שמעתם את המילה הזו הרבה פעמים סביבכם, גם בקורס הזכירו ב 2 מילים בהקשר של סוגי הלם, אבל אף פעם לא הסבירו באמת-אז בואו נעשה את זה עכשיו.

רקע:
ספסיס הוא גורם המוות הנפוץ ביותר במתאר האשפוזי.
אחוז התמותה משוק ספטי-מעל 50%!!!
למרות זאת, באופן פרדוקסלי-ספסיס הוא מצב החירום כמעט הכי מפוספס בקרב צוותי ה EMS.

שלבים ומהלך המחלה:
1. אדם בריא.
 2. זיהום מקומי (דלקת ריאות ודלקת בדרכי השתן הן הנפוצות ביותר, אבל זה בהחלט יכול להיות גם סתם זיהום כתוצאה מפצע לחץ בעכוז).
3. ספסיס (=הופעת סימנים סיסטמיים, ולא רק מקומיים כמו בשלב הקודם).
4. שוק ספטי (הגדרה מעט בעייתית בשלב טרום בית החולים, כי המבחן הוא התגובה לתרופות).
5. מוות.

התייצגות:
לרוב, יזמינו אותנו בשלב 3 או 4. ההתייצגות כוללת,
א. שינוי בהתנהגות / הכרה.
ב. טכיפניאה, בד"כ מעל 22 נשימות בדקה.
ג. עליה בחום, למרות שבהחלט לא מחייב (ישנם מקרי ספסיס עם חום תקין ואף נמוך).
ד. טכיקרדייה, מעל 100 בדקה.
ה. ירידת לחץ דם.

זיהוי וחשד:
ע"מ להקל את איתור המטופלים החשודים כסובלים מספסיס-נקבע קריטריון מהיר- Q SOFA, למעשה הוא כולל בדיקת 3 פרמטרים פשוטים, שבמידה ו 2 מתוכם נמצאו חיוביים (וכמובן אם שלושתם נמצאו חיוביים)-המטופל בסיכון מוגבר לתמותה, ובמילים אחרות-"חשד לספסיס".
א. שינוי במצב הכרה זה יכול להיות ערפול הכרה אבל זה גם יכול להיות מה  שאנחנו לפעמים קוראים "ירידה בתפקוד", פה האנמנזה לגבי מצבו הבסיסי של המטופל-קריטית.
ב. טכיפניאה מעל 22 נשימות בדקה. כן, לספור ממש (באופן כללי זה נכון לעשות, תופתעו לגלות שהרבה מהמטופלים לא באמת נושמים 16 נשימות בדקה...).
ג. ירידת לחץ דם כאשר  הערך הסיסטולי נמוך מ 100 מ"מ כספית.

עכשיו תשחזרו את המקרה האחרון שפיניתם עם "ירידה בתפקוד". בן 82, סיעודי בבית אבות, מלפני 3 שעות כמעט ולא מתקשר, ועכשיו גם יש חום וקשה לו לנשום. זוכרים אותו? יופי, אז זה לא "ירידה בתפקוד"-קוראים לזה ספסיס עד שיוכח אחרת!

טיפול:
הטיפול נחלק ל 3 חלקים,
א. זיהוי והעברת דיווח. כמה שזה נשמע לא טיפולי-זה הדבר הכי חשוב. להציף את החשד שיש לכם לצוות המיון, שלא ישכיבו אותו במיטה בקצה המיון ויתייחסו אליו עוד שעתיים. תעבירו הודעה שאתם מפנים חשד לספסיס, וכשאתם מגיעים-תגידו את זה. זו לא חולשה ולא ירידה בתפקוד, זה ספסיס וזה דורש טיפול מיידי (כן, אנטיביוטיקה מוקדמת תציל לו את החיים).
ב. העשרה בחמצן. גם בגלל הקושי הנשימתי (שאגב לא תמיד נראה מרשים, עד שסופרים נשימות), וגם בגלל השוק שהוא מפתח.
ג. נוזלים. אלו חולים שזקוקים להעמסת נוזלים. השוק שהם מפתחים הוא לא בגלל דימום, אלא בגלל הרחבה של כלי הדם וירידה בלחץ. אם אתם במרחק פינוי משמעותי-אל תתלבטו, פתחו סט ותנו לנוזלים לרוץ.
תהיו רגועים, מה שתספיקו לתת לו עדיין לא מתקרב לחצי ממה שהוא צריך לקבל.

לסיכום רק נזכיר שכחלק מהאנמנזה חשוב להבין מי החולה שנמצא מולנו. אם יש לו גורמי סיכון-כמובן שהחשד לספסיס גבוה יותר.
בין גורמי הסיכון-חולים עם מע' חיסון מוחלשת, אוכלוסיות קצה (קשישים ותינוקות), חולים כרוניים (לדוג'-סוכרת), ומעל כולם-אונקולוגים.
לאונקולוגים סיכוי של פי 10 להיכנס לספסיס!

זהו להפעם, ממש על קצה המזלג אבל חשוב ביותר.
תעברו על זה שוב, נעשה שאלון קצר ונתקדם הלאה.
הישארו עמנו