שט"דים - חלק שני

פצועי טראומה - שט"ד חיצוני 

אנחנו עוסקים בפצועי טראומה. התחלנו לדבר על שט"דים, בתור התחלה-ממליץ להציץ על ההודעה הקודמת כדי שניכנס חזרה לעניינים
(כמו כל מה שפורסם פה בעבר-הכל נמצא באתר המדהים שלנו https://www.hrhevron.co.il/674/ )

אנחנו בשט"ד חיצוני-איך עוצרים אותו? 2 שיטות.
לחץ ישיר- ישירות על הדימום.
לחץ עקיף-חסימת זרימת הדם לאיבר הפצוע, וממילא-הפסקת הדימום.
אבל רגע, לפני שצוללים לטיפול-בואו נדבר עליו. 
דימום חיצוני הוא מהמקרים המכונים "מוות בר מניעה". לאחר מלחמת לבנון השנייה, חיל הרפואה יצא בתוכנית "שומר אחי" שיעודה-הצלת אותם פצועים ברי הצלה, חלקם הגדול-דימום חיצוני.
מדהים איך מדבר כל כך ברור ומובן מאליו במשך שנים-אנשים מתו. למה זה קרה? כמה סיבות, אחת מהן-בגללנו. בגלל איך שאנחנו מדריכים ומסבירים על שט"ד.
חניך ממוצע, בכל מסגרת הכשרה, מתאר לעצמו מזרקה, דימום משפריץ לכל כיוון. אלא מה? זה לא ככה במציאות. בשטח, זה בד"כ לא ככה. אל מול הדמיונות-השט"ד נראה פתאום שולי ולא מרשים. אז זהו-שבדיוק מזה מתים.  אישית, זכור לי חייל שנפצע בהיתקלות-מעל 5 כדורים במרכז מאסה ובגפיים, הוא שכב אצלי באמבולנס עם חורים מכל כיוון אבל שום שפריץ לא נראה, לא מזרקה ולא שם תיאור מהקורס. סתם חורי כניסה ויציאה ש"יורד מהם דם", לא מעבר. רק כשהסתכלתי על האלונקה ורצפת האמבולנס, בדיעבד-הבנתי כמה הוא דימם. ככה בדיוק הם מתים, אל תצפו למשהו מרשים, הדם שנוזל לו מהרגל ככה באיטיות-הורג מהר, מאוד.
הנה דוגמא מפצוע השנה (פלילי, עפולה):
http://amitai-net.co.il/n11/page/p5-47.asp
לא מזרקה ולא שפריצים, למרות זאת שימו לב לחייל הזה שמבין טוב מאוד שבדימום כזה צריך לטפל מיד ומוריד חגורה כדי לאלתר ח"ע.
אז פעם הבאה שאתם מקבלים פצע מדמם-תזכרו שמהדימום הוא ימות, ולכן תעצרו אותו מהר. תחמירו, אם אתם מתלבטים-תניחו ח"ע. בוודאי במתאר אזרחי / צבאי שאינו מלחמה כוללת-התועלת שלו עולה בהרבה על הסיכון.

למרות כל זה, עדיין-תפעילו שיקול דעת. לא על כל דימום נניח ח"ע ולא כל שריטה מצריכה תחבושת אישית.
עד כאן-הקדמה. עכשיו נפרט, ובסוף נחליט מתי עושים מה.
לחץ ישיר:
הפעלת לחץ ישירות על מקום הדימום.
זה מתבצע בשלב ראשוני עם כף היד / אגרוף (אתם עם כפפות אני מקווה...), בהמשך-תחבושת אישית. בלי לפגוע במי שלימד אותנו בקורס, "דגל אנגליה" ושאר ירקות-טובים ונחמדים, אבל הכי חשוב לבצע חבישה טובה ולוחצת, אז העיקרון הוא החשוב, הפצוע יתפשר גם על "דגל ישראל".
לאחר ביצוע החבישה-2 דברים שצריך לוודא:
א)    שהדימום נעצר והתחבושת לא מאדימה / נוזל דם מהצדדים. אם כן-תשקלו הפעלת לחץ גדול יותר או הפעלת לחץ עקיף.
ב)     שלא יצרנו לחץ גדול מידי, ובעצם גרמנו לח"ע. איך נדע? תסתכלו על החלק הדיסטאלי (המרוחק) של הגפה, הצבע משתנה? נסו לבדוק דופק ומילוי קפילרי. אם לא מרגישים דופק או שהמילוי הקפילרי מאורך (מעל 2 ש')-נשחרר את התחבושת ונניח שוב בפחות התלהבות.
בתוך הנושא הזה של ה"לחץ הישיר" חשוב להכיר עוד 2 אמצעים שאומנם לא בשימוש במד"א אבל אנחנו כן נתקלים בהם בשטח (בשימוש חיל הרפואה):
א)    First Care: תחבושת אישית, במקום השרכים שאתם מכירים-מחוברת לתחבושת אלסטית ארוכה שמאפשרת יחד עם מנוף פלסטי ליצור לחץ חזק יותר, ובנוסף קלה ומהירה יותר לשימוש. הנה הדגמה:
https://youtu.be/2wrqC7iaywI
ב)    Combat Gauze: סרט תחבושת ארוך, ספוג בחומר מעודד קרישה. בשימוש בעיקר בפצעים עמוקים עם חלל (סתם פצע כניסה מירי בד"כ קטן מידי לזה)-לשם דוחפים את התחבושת ויוצרים לחץ בתוך חלל הפצע, זאת במקביל לזירוז מערכת הקרישה ע"י החומר שבתחבושת. לאחר מכן מבצעים חבישה לוחצת על גבי כל זה. הנה הדגמה על חזיר: 
http://amitai-net.co.il/n11/page/p5-44.asp
הנה עוד דוגמא (אחלה שחקן):
http://amitai-net.co.il/n11/page/p5-43.asp

זהו לעכשיו, בפעם הבאה נדבר על "לחץ עקיף", הישארו עימנו.
בהערכה רבה על כל תרומתכם ופועלכם, אלישיב-מד"א הר חברון / אגף הבטחון