כרמל

כתובת דוא"ל:

סיסמא:

הכנס אותי אוטמטית בפעם הבאה

עמוד הבית

ישובי המועצה

כרמל

הישוב כרמל הוקם ב - י"א באלול תשמ"א (10.9.1981)

ביום אביב בהיר, בשנת תשמ"א (1981), עלו מערד כמה מחברי גרעין "זיף" לסיור לבחירת מיקומו של היישוב אותו שאפו להקים בהר חברון. שתי נקודות אפשריות הוצבו אז בפני הגרעין: הר עמשא והיאחזות הנח"ל כרמל. לסיור המדובר יצאו חברי הגרעין כדי להכריע בין האפשרויות. לאחר נסיעה קצרה, הגיעו חברי הגרעין לגבעה יפה במזרח יער יתיר בתוך גבולות הקו הירוק, הצופה אל בקעת ערד, שם עמד לקום היישוב הר עמשא. לאחר מכן נסעו זמן רב, בדרכים משובשות, דרך הכפרים הערביים יטה וסמוע, אל קצה המדבר היבש, ושם: נח"ל כרמל. "מי יבוא לגור פה?" שאלו את עצמם, וענו מייד : "אנחנו!" וכך הוחלט שגרעין "זיף" יאזרח את היאחזות הנח"ל כרמל, שהוקמה מספר חודשים לפני כן בי"ז בשבט תשמ"א (22.1.1981). על ההיאחזות כתב עיתון "במחנה נח"ל" כחודש לאחר הקמתה: "בדרום הר חברון במאחז זמני עלתה לקרקע היאחזות כרמל – חור זה לא מילה".

לאותו סיור קדם תהליך ארוך של התארגנות. גרעין "זיף" הוקם כבר בשנת תשל"ח (1978) בישיבת קרית ארבע בעידוד ראשי הישיבה. באלול תשל"ט (1979) עברו חברי הגרעין להכשרה חקלאית במושב עצמונה שבחבל ימית ושנה לאחר מכן עבר הגרעין לעיר ערד. במשך כשנה חי הגרעין בדירות בעיר, תוך שילוב חיים קהילתיים, גיבוש, התארגנות לעלייה לקרקע ועבודה חקלאית בעיבוד שטחים בבקעת ערד.

חברי הגרעין עלו ליישוב בי"א באלול תשמ"א (10.9.1981). טקס האזרוח של ההיאחזות התקיים מעט מאוחר יותר, בח' בחשון תשמ"ב (5.11.1981), באופן מוזר, דווקא במגרש הכדורסל של נח"ל מעון - בשל העובדה שחיילי הנח"ל מכרמל עברו להיאחזות מעון כמה ימים לפני הטקס. אריאל שרון, אז שר הביטחון, אמר בדבריו בטקס, שמלבב לראות יישובים עולים לקרקע עם "תינוקות מוכנים בידיהם". בטקס השתתפו גם נכבדים רבים מחברון ויטה. כיוון שגרעין בית יתיר, שעלה לקרקע כבר שנתיים קודם לכן, שהה אז עדיין במחנה יתיר, הנמצא בתוך הקו הירוק, הרי שמושב כרמל יכול גם הוא לטעון לזכות ראשונים על ההתיישבות בהר חברון שמעבר לקו הירוק.

הקמת היישוב כרמל התרחשה בעצם ימי פינוי יישובי סיני. כמה מאנשי הגרעין שהו, כאמור, בעצמונה לפני פינוי סיני, וחלק מעקרונות העלייה לקרקע היה העיקרון שלפיו הורדת יישובים צריכה להיות מלווה בהעלאתם של יישובים אחרים לקרקע. לאחר פינוי סיני התקבלו בכרמל קרוואנים מיישובי סיני, והתקיים ויכוח אם שימוש בקרוואנים "מפוני סיני" עלול להיות, במידה זו או אחרת, תמיכה בפינוי. לבסוף גברה מצוקת המגורים על החשש מפגיעה בעקרונות, והקרוואנים אוכלסו.

חברי היישוב ראו חשיבות רבה בגיבוש אופי תורני ליישוב. במגילת היסוד של היישוב נאמר: "שאיפת חברי המושב היא... לחיות חיי תורה ועבודה מלאים, תוך שימת דגש על לימוד תורה כמרכז החיים והשתתת חיי הציבור והפרט באופן מלא על ההלכה...". הדברים הובאו לידי ביטוי מייד בתחילת הדרך : עוד לפני האזרוח הצטרף לגרעין רב, ולאחר שבועיים כבר הוכנס ספר תורה לבית הכנסת. ילדיו של הרב, היחידים שהיו בגיל בית ספר בימיו הראשונים של היישוב, נסעו בכל יום לבית הספר בקרית ארבע. אופיו התורני של היישוב מחוזק כיום גם על ידי ישיבת "רעותא".

עוד בערד הקים הגרעין צרכניה, שעברה איתו לכרמל. את המוצרים קיבלה הצרכנייה מתנובה - שהביאה מוצרים עד לכרמל – ואילו שאר המוצרים, נרכשו מסוחרים שונים בשוק בחברון. אוטובוס אגד הגיע ליישוב מדי יום מקרית ארבע, והנהג התבדח על כך שהוא "בא עם האוויר וחוזר עם הרוח", כיוון שכמעט ולא היו מי שנסעו איתו. מים הובאו ליישוב במיכליות וכשהוקמה מרפאה ביישוב, הגיע לכרמל מדי שבוע ד"ר מרצבך ז"ל, מהמרפאה בקרית ארבע.

שמו של היישוב נקבע באופן טבעי כשמו של היישוב המקראי הסמוך, בו חי בימי דוד המלך, נבל הכרמלי (שמ"א כ"ה, ב). יום אחד הגיעה ליישוב משלחת מוועדת השמות הממשלתית. לאחר מבט קצר בשטח ובמפה, התעוררה בעיה: מרחקו של היישוב מכרמל המקראית גדול בחמש מאות מטרים ממרחק חמשת הקילומטרים המרבי, שמעבר לו משתדלים שלא לקרוא ליישוב בשם המקראי, בתקווה שייבנה יישוב נוסף שיהיה קרוב יותר לאתר המקראי, ויוכל הוא לזכות בשם. האגדה מספרת כי מזכיר היישוב הציע לפתור את הבעיה בהבטחה שאם יקום יישוב נוסף ממערב לכרמל, וקרוב יותר לכרמל המקראית, מסכים היישוב מראש ששמו יוסב ל"כרמל מזרחי". משלחת הוועדה קיבלה את הפתרון, וכך אושר ליישוב, באופן סופי, השם כרמל.

מראשית ההתיישבות בכרמל, ואף לפני כן (בתקופת גיבוש הגרעין בערד), עסקו חברי הגרעין בחקלאות, כחלק מתפיסת עולם המחשיבה מאוד את הקשר לקרקע. היישוב שותף בגד"ש הר חברון,

בבעלותו מטעי פירות ביער יתיר, רפת חלב משותפת עם היישוב מעון, ולול פטימים המשלים את ענפי החקלאות של היישוב. במשך זמן מה פעל ביישוב בית אריזה של מטעי יער יתיר (היישוב כולו עבד אז ימים שלמים במיון ואריזת הפירות) ואף מדגריה שסיפקה אפרוחים לערביי חברון. אבל היישוב לא משך ידו מעיסוק גם בתעשייה: במשך השנים פעלו ביישוב מפעלים רבים, ביניהם מפעל תע"ש לשיפוץ חלקי מטוסים, מפעל לכספות על פי פטנט חדשני, מתפרה שסיפקה תעסוקה לנשות היישוב, ומפעל ייחודי לעיבוד סויה לטופו. היום פועל ביישוב מפעל "עשבי קדם" המייצר מוצרי מרפא טבעיים מן הצומח. עוד פועל ביישוב משרד למתן שירותי הנהלת חשבונות ומשרד ליעוץ הנדסי-חקלאי.

מוסד נוסף הקיים בכרמל כבר משנת תשס"א (2001) הוא ישיבת "רעותא", שהניחה את אבן הפינה לבית המדרש שלה בשנת תשס"ז (2007), ומהווה מקור משיכה לזוגות צעירים ורווקים המשתלבים בחיי היישוב ומוסיפים עוד תורה ואור לחיים בהר

חברון.

השיתוף הכלכלי לא התפרק עד היום, אך התבצעו בו שינויים: התבצע מעבר לשיטת משכורות דיפרנציאליות לפי ותק ותפקיד, והנשים קיבלו פטור מהשתתפות בשיתוף. מעבר לכך, היישוב נפתח למגורים גם למי שאינם חברי השיתוף. היום, מהווים חברי השיתוף כשליש מתושביו של כרמל.

נכון לעכשיו

(תשס"ח - 2008):

אוכלוסייה:

כ-80 משפחות (כ-180 ילדים)

צורת התארגנות:
מושב שיתופי קהילתי

מרחק מירושלים: 42 ק"מ

מרחק מבאר שבע: 45 ק"מ

גובה: 750 מטר מעל פני הים

תעסוקה במקום:
חקלאות (לולים, רפת, גד"ש, מטעים), מפעל "עשבי קדם", משרד הנהלת חשבונות, ישיבת "רעותא"

אבני דרך:

תשל"ח (1978)
תחילת גיבוש הגרעין בישיבת קרית ארבע

תש"ם (1979)
גיבוש והכשרה חקלאית בעצמונה