מעון צביאל

כתובת דוא"ל:

סיסמא:

הכנס אותי אוטמטית בפעם הבאה

עמוד הבית

ישובי המועצה

מעון צביאל

הישוב מעון צביאל הוקם ב - בכ"ג באלול תשמ"ג (1.9.1983)

גרעין "צביאל", שנקרא על שם הרב צבי יהודה הכהן קוק, הוקם בראשית תשמ"ג (1983) על ידי בוגרי ישיבות הסדר, מאזור הצפון בעיקר, מתוך שאיפה להקים יישוב חדש ולהתפרנס מעבודת האדמה. חברי הגרעין התלבטו בין שלושה אזורי התיישבות אפשריים: היישוב ברוש בבקעת הירדן, היישוב קטיף בחבל עזה ומעון. מאחר והר חברון היה (כמעט) ריק מיהודים, החליט הגרעין להתיישב במעון ולהעמיק שורשים בהר כנגד כל הרוחות... במעון הוקמה היאחזות כבר בי"א באלול תשמ"א (10.9.1981) על ידי חיילי הנח"ל, ולאחר קצת פחות משנה, בכ"א בתמוז תשמ"ב (12.7.1982), אוזרחה ההיאחזות על ידי חברי גרעין "סוסיא". בכ"ג באלול תשמ"ג (1.9.1983), לאחר מעבר גרעין "סוסיא" ליישוב הקבע שלו, עלו ליישוב חברי גרעין "צביאל".

באותו זמן היה ויכוח בין תנועת "אמנה" לבין התנועה הקיבוצית בנוגע למספר היישובים החקלאיים שניתן להקים באזור הר חברון. הפשרה הפוליטית שהתקבלה קבעה ששלושה יישובים חקלאיים ייושבו במסגרת "אמנה" (שניים מתוכם כבר היו קיימים: כרמל ובית יתיר), ושלושה יישובים נוספים היו אמורים לקום באחריות התק"ם. גרעין "צביאל" קיבל את ההקצאה החקלאית האחרונה של "אמנה", ומייד עם העלייה לקרקע החלו המתיישבים הצעירים לחרוש ולעבד את אדמת ההר.

חקלאי מעון אינם החקלאים הראשונים שגרו במעון. כבר בתקופה שבה סבב דוד המלך בדרום יהודה במנוסתו מהמלך שאול, גר במעון נבל הכרמלי, הנקרא "כרמלי" כיוון שמקום רכושו החקלאי היה בכרמל, אך הוא עצמו גר במעון: "וְאִישׁ בְּמָעוֹן וּמַעֲשֵׂהוּ בַכַּרְמֶל וְהָאִישׁ גָּדוֹל מְאֹד וְלוֹ צֹאן שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְאֶלֶף עִזִּים וַיְהִי בִּגְזֹז אֶת צֹאנוֹ בַּכַּרְמֶל" (שמ"א כ"ה, ב).

ובחזרה לימינו : כבר בראשית ימי היישוב הייתה החקלאות אחת מאבני היסוד שלו. האגודה קיבלה לרשותה שטחים לעיבוד בבקעת ערד, ובשטחים ביער יתיר ניטעו מטעי קיווי. גם באזור הקרוב יותר ליישוב עסקו בחקלאות - אנשי היישוב חרשו בשדות הבור הסמוכים, זרעו חיטה ונטעו נקטרינות ודובדבנים. מלבד גידולי השדה והמטעים הוקמו לולי פיטום ונבנתה רפת גדולה ומשוכללת, בשיתוף עם היישוב כרמל. בשנת תשס"ז (2007) חכר היישוב אלפי דונמים לצורך מרעה, במסגרת פעולות שונות לגאולת קרקע ולהחלת ריבונותנו באזור הלכה למעשה.

בשנה הראשונה מנה היישוב רק ארבע משפחות, שני רווקים ושתי בנות שירות לאומי,

בשנה הראשונה מנה היישוב רק ארבע משפחות, שני רווקים ושתי בנות שירות לאומי, ולכן גויסו תלמידי ישיבות להשלמת מניין בשבתות ובחגים. במהלך השנה הראשונה השלים משרד השיכון את בניית שכונת האשקוביות שאליה עברו התושבים בהדרגה. גם תשתית הטלפון התקדמה, וכשחברת בזק הקצתה עשרה קווים לכל אחד מהיישובים בהר, וביישובים האחרים נאלצו כמה משפחות להסתפק בקו משותף, הרי שבמעון צורפו לספר הטלפונים היישובי משפחות שטרם עברו להתגורר ביישוב. כאשר אוכלסו כל הבתים, יזמה האגודה השיתופית באופן עצמאי את בניית שכונת המגורים השנייה, ובמשך השנים נבנתה שכונה נוספת. כיום מתגוררות ביישוב כשישים משפחות. בתחילת הדרך היו כל חברי מעון חברים במושב השיתופי, אך כיום קולט היישוב גם חברים שאינם חברי השיתוף. אלה גם אלה מקיימים בצוותא חיי קהילה פעילים.

בתשנ"ד (1994) הוקמה ביישוב מדרשה לבנות בשם "מכון ראשית". המדרשה, מהראשונות מסוגה בארץ, מושכת מידי שנה עשרות בנות הבאות ללמוד תורה ולהעמיק את הכרתן האמונית. המכון מרכז סביבו, משך כל השנה, פעילויות יצירה, סדנאות אומנות וימי עיון לכלל נשות האזור.

מרכזיותם של חיי התורה ביישוב באה לידי ביטוי, בין השאר, בפעילות הרחבה המקיפה והמשמעותית, המתקיימת אחר הצהריים בתלמוד תורה. פעילות זו, מתקיימת בעיקר על ידי מתנדבים, העושים רבות על מנת להעניק לילדי היישוב מסגרת תורנית מעשירה לשעות אחר הצהריים.

שני עקרונות בסיסיים אלה - חיי תורה עשירים המקיפים את כל שעות היממה, עם עבודת האדמה וגאולת הארץ, מאירים את החיים החברתיים הפנימיים ביישוב ומקרינים גם אל סביבתו.

חוות מעון

מעון הוא אחד השמות המוכרים יותר מבין שמות היישובים בהר, בין השאר בגלל מאבקי הקרקעות בין התושבים לבין שכניהם הערבים. תושבי היישוב, כאמור, היו הראשונים שעיבדו את הקרקעות הסמוכות ליישוב, ונטעו בהן מטעי פרי. על מנת למנוע את ההתפשטות הערבית לכיוון מזרח ויצירת מסדרון ערבי למדבר, הוחלט להקים את חוות מעון מדרום-מזרח ליישוב. בשנת תשנ"ז (1997), הוקמה חווה חקלאית שבה עדרי כבשים ועיזים, מטעי פרי וגידולי בעל, כאשר היישוב מסייע להתיישבות החלוצית באספקת מים, חשמל ותשתיות. בכ"ג בניסן תשנ"ח (19.4.1998), נרצח דב דריבן הי"ד, תושב מעון, על ידי רועים ערביים, אך המרצחים לא השיגו את מטרתם והחווה המשיכה לשגשג. החווה פורקה בשנת תש"ס (2000) במבצע צבאי רחב היקף, תוך כדי מאבק, והועברה לפאתי יער מעון.