אביגיל

כתובת דוא"ל:

סיסמא:

הכנס אותי אוטמטית בפעם הבאה

עמוד הבית

ישובי המועצה

אביגיל

מצפה אביגיל הוקם בערב יום כיפור תשס"ב (26.9.2001)

בכל היישובים בהר חברון קיימים בתי קבע יפים, גני שעשועים ומדשאות, תשתיות תחבורה, חשמל ומים מפותחות, מוסדות חינוך ותרבות, והרבה זיכרונות מהשנים הראשונות. במצפה אביגיל עוד חיים היום, את הזיכרונות שהיישובים הוותיקים כבר הספיקו לשכוח. צעיר יישובי הר חברון נולד בערב יום הכיפורים תשס"ב (26.9.2001), והוא עדיין נאבק בקשיים אותם ניצחו רוב היישובים כבר מזמן: חשמל, מים, תשתיות ובתי קבע.

תחילתו של הסיפור במספר חיילים שלקראת סוף שירותם הסדיר, בשנת תשס"א, התארגנו על מנת להקים יישוב בדרום הר חברון. התכנון היה להשתחרר מהצבא, להתארגן ולעלות כגרעין מסודר בתיאום עם המועצה. המיקום נקבע: היישוב ישכון על הגבעה הצופה אל עיקול הכביש שבין סוסיא למעון, מול מעון המקראית והתלמודית. המטרה הייתה להשלים את רצף יישובי הרכס המזרחי, להתיישב על נקודה השולטת על הכביש ולהוות מענה הולם לפיגועי הטרור, שהיו באותה עת בשיאם.

המועצה קיבלה את הרעיון, והוחלט להעלות מגדל מים לנקודה עוד לפני עליית הגרעין, כדי להניח דריסת רגל במקום ולבדוק את מידת ההתנגדות של ערביי הסביבה. כמה מחברי הגרעין נתבקשו לבוא ולאבטח את היציקה שהוכנה כתשתית למגדל המים, ואכן עשרות ערבים הגיעו על מנת לנתץ את היציקה החדשה.

לאחר שבוע, בערב יום כיפור, הוצב מגדל המים. למניעת הריסתו נתבקשו שניים מחברי הגרעין, שהתכוונו כאמור לעלות לקרקע רק שנה מאוחר יותר, להישאר במקום. למקום הובא אוהל וציוד תפילה ונאספו עשרה למניין. כך עלה היישוב לקרקע - בערב יום כיפור תשס"ב.

שמו של היישוב נקבע: "מצפה אביגיל", על שם אשת נבל הכרמלי, כפי שמסופר :

וְהָיָה הִיא רֹכֶבֶת עַל הַחֲמוֹר וְיֹרֶדֶת בְּסֵתֶר הָהָר וְהִנֵּה דָוִד וַאֲנָשָׁיו יֹרְדִים לִקְרָאתָהּ וַתִּפְגֹּשׁ אֹתָם... וַתִּפֹּל עַל רַגְלָיו וַתֹּאמֶר... אַל נָא יָשִׂים אֲדֹנִי אֶת לִבּוֹ אֶל אִישׁ הַבְּלִיַּעַל הַזֶּה עַל נָבָל כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן הוּא נָבָל שְׁמוֹ וּנְבָלָה עִמּוֹ... וְעַתָּה אֲדֹנִי חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ אֲשֶׁר מְנָעֲךָ ה' מִבּוֹא בְדָמִים וְהוֹשֵׁעַ יָדְךָ לָךְ... (שמ"א כ"ה, כ-כו)

לאחר מות נבל נשא דוד את אביגיל לאישה:

וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי דָוִד אֶל אֲבִיגַיִל הַכַּרְמֶלָה וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ לֵאמֹר דָּוִד שְׁלָחָנוּ אֵלַיִךְ לְקַחְתֵּךְ לוֹ לְאִשָּׁה. (שמ"ב כ"ה, מ)

ובחזרה לימינו: מעט אחרי העלייה לקרקע הוגשה עתירה כנגד הקמת היישוב החדש, והוצא צו ביניים המורה על הפסקת העבודות. במשך שנתיים וחצי נאלצו חברי היישוב להסתפק במה שהספיקו להעלות לגבעה עד הוצאת הצו: אוהל, אוטובוס ישן ומקולקל ובית הכנסת. בזמן שצו הביניים היה בתוקף קשה היה לקלוט משפחות, ובמצפה אביגיל חיו אז שישה רווקים ורווקה, שכינו את עצמם "שלגיה ושבעת הגמדים". באותו זמן, עם מגדל מים שמולא מדי כמה ימים, וגנרטור מפוקפק, הצליחו תושבי היישוב להפעיל פיצרייה ולגדל חיטה אורגנית.

לאחר פסיקת בג"ץ שביטלה את ההקפאה, החל תהליך קליטה, וכיום חיות ביישוב שתים עשרה משפחות, להן כעשרה ילדים, שרובם גרים ביישוב מיום היוולדם. ביישוב מופעל סטודיו לקרמיקה, דיר עיזים המספק את תוצרתו למחלבה בסוסיא וכמו כן קיימות תוכניות לפיתוח חקלאי באדמות הסמוכות ליישוב. לבית הכנסת שבנו התושבים מאבן ומעץ הוכנס ספר תורה בשנת תשס"ה (2005), והקהילה הצומחת מאפשרת מרחב לכל משפחה ומשפחה.

אמנם, עוד קיימים קשיים: מגדל המים כבר מחובר לקו מים, אך החשמל עדיין מגיע מגנרטור, וגורם לקפיצות מתח קשות הפוגעות במכשירי החשמל. בגלל ריחוקו של היישוב מציר התנועה הראשי, חייבת כל משפחה להחזיק רכב אחד לפחות, ובמידה ואחד מבני הזוג עובד עם רכב נאלצת המשפחה להחזיק רכב שני. הילדים לומדים בבית או ביישוב מעון, ובשל מיעוט הילדים קשה למצוא להם תעסוקה ביישוב בשעות הפנאי. ישנן גם בעיות תברואה ביישוב - כמויות הזבובים העולים מהמדבר ושוהים בבתים בימי הקיץ בלתי נסבלות.